דמיינו שסובבתם את כף הרגל בחוזקה (אולי אפילו נקעתם אותה)- זה כואב. אתם נעצרים ולא זזים.
אבל עכשיו – דמיינו שקיבלתם את המכה באמצע הכביש, ואתם רואים אוטובוס מתקרב אליכם. האם הקרסול יכאב? ברור שלא! אתם תברחו הצידה.
מה קרה? אם הקרסול הנפגע היה שולח מסרי כאב למוח -הכאב היה מוביל לצליעה איטית והיינו נדרסים.
המוח מחליט מה האיום הכי גדול: המכה או האוטובוס? כלומר: הגוף יכול רק להעביר למוח מסרים על סכנות אבל הוא לא יכול להחליט אם זה יכאב או לא.
ברגע שקפצת הצידה מהכביש והסכנה של האוטובוס חלפה- המוח מחליט מחדש:
מה יותר מסוכן?
מה שקורה לך בקרסול או התכניות שלך לצאת לטיול מחר
עכשיו כדאי למוח לייצר כאב, כדי להעיר את תשומת ליבך לקרסול כדי להימנע מתנועה לא טובה שיכולה להזיק לך, וכדי לחפש עזרה מתאימה.
האם כאב משקף את הנזק?
ככל שכאב הופך להיות כרוני, המידע שהוא מעביר על מצב הרקמה הוא פחות אמיתי.
לדוגמא מחלת הסוכרת- נזק רב ללא כאב, ובפיברומיאלגיה יש כאב רב ללא נזק.
הכאב – אצל כולנו! – מיוצר רק במוח
כאב הוא בעצם מנגנון התראה- יצירת הכאב באה להגן עלינו מפני נזק לגוף.
מחקרים מדברים על כך שישנה השפעה בולטת סומטית פסיכולוגית וסוציאלית על כאב. כלומר, כאב הוא רב מערכתי ויש הקשרים פסיכולוגיים. לדוגמה אם נראה פציעה קשה- נתרגם אותה לכאב חזק גם אם הנזק רק למראית עין.
מה בטיפול?
יש הרבה מידע אבל חסר קונצנזוס בעניין. יש הטוענים כי לתת תשומת לב לכאב מעצים אותו וחלק טוענים בדיוק הפוך.
איך ניישם את העקרונות בטיפולי פיזיותרפיה?
נתחיל באבחון וחיפוש אחר כלל המרכיבים הגורמים לכאב, ובעיקר מעבר לפיזיולוגיים.
מתן הסבר על הפיזיולוגיה של הכאב להפחתת מרכיבי האיום/חרדה.
עבודה על תחושה שטחית ועמוקה לנרמול התחושות.
מציאת סף הגירוי לכאב בתרגול, ועבודה הדרגתית בכל תרגיל, תנועה ותפקוד לפי רמת הכאב.
במשך השנים צברתי ניסיון רב בטיפול באנשים כאובים, וכל מקרה ייחודי ולא דומה לאחר. ביחד אנחנו חוקרים ומגלים את המנגנונים הפנימיים האישיים שלך.
